ע"א 36408-02-14

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה תביעת נזיקין של ש.מ. (המערערת) שפציעתו נגרמה מירי שוטרים. האירוע התרחש כאשר המשטרה נענתה לשיחת טלפון מגרושתו של י.ש. (י'), שדיווחה כי י' נכנס לדירתה עם סכין ומאיים עליה ועל ילדיה. כשהגיעו השוטרים, איים עליהם י' בסכין והתקדם לעברם. השוטרים נסוגו לאחור וירו לעבר י', אך פגעו במערער במקום. בית משפט קמא מצא כי למשטרה הייתה חובת זהירות קונקרטית כלפי המערער אך לא הפרה אותה, וכי המערער לא הוכיח שהמשטרה התרשלה. בערעור מסכימים השופטים כי מסקנתו של הערכאה הנמוכה יותר בנקודה זו הייתה שגויה. הם מקבלים את גרסת המערער לאירועים, לפיה המשטרה נקטה מיד בירי מבלי לנסות כל אמצעי שליטה אחר או לתת אזהרה כלשהי, וקובעים כי התנהלות זו מהווה רשלנות. השופטים מדגישים כי מצופה מהמשטרה להקפיד על נהלים סבירים וזהירים ולהשתמש בציוד העומד לרשותה על מנת למזער את הפגיעה בעוברי אורח. במקרה זה, השוטרים לא עשו כן כאשר נכנסו לדירה כשהם יודעים את המצב אך מצוידים רק בנשק חם, והשאירו ברכבם אמצעי שליטה חלופיים. זאת ועוד, התנהלות המשטרה לאחר האירוע בטיפול בתלונותיו של המערער הייתה בלתי תקינה. לפיכך הערעור מתקבל, והתיק מועבר לבית המשפט המחוזי לקביעת גובה הנזק. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין.