עת"א 49300-07-10

תקציר

העותר, שהוגש נגדו כתב אישום פלילי רב, ביקש לערער על תנאי פגישותיו עם עורכי דינו בבית המעצר. הפגישות נערכו במחיצה והתקשורת המילולית התאפשרה רק באמצעות הטלפון, דבר שלטענת העותר פגע בזכותו להיוועץ בעורך דין. בית המשפט בחן את הסוגיה, בהתחשב בפקודת בתי הסוהר ובפקודת הנציבות הרלוונטית, ומצא כי התקנות אינן עקביות. בית המשפט קבע כי הזכות להיוועץ בעורך דין היא זכות עקרונית, וההסדר הנוכחי פוגע באופן משמעותי באופי ההתייעצות, ובכך פוגע בזכותו של העותר להליך הוגן. בית המשפט לא מצא הצדקה להבחין בהקשר זה בין עצירים ביטחוניים לבין עצירים שאינם ביטחוניים והגיע למסקנה כי הפקודה הקיימת פוגעת באופן פסול בזכות ההיוועצות. בהדגישו כי זכות ההיוועצות אינה מוחלטת, ערך בית המשפט איזון בין זכות זו לבין שיקולי שלום הציבור, ופסק לטובת העותר. פסק הדין קיבל את העתירה והורה לאפשר לעותר להיפגש עם עורכי דינו ללא מחיצה בחדר ייעודי. יישום פסק הדין התעכב ב-15 יום כדי לאפשר למשיב להגיב.