עמ"נ 43122-05-20

תקציר

הערר מערער על החלטת ועדת ערר של מועצה מקומית לאשר הטלת ארנונה על בית בכפר שמריהו לתקופה שהמערער לא התגורר בו. הנכס, בבעלות חברה זרה, הושכר לשוכרים שונים בתקופת המס המדוברת. המועצה טענה כי המערערת, ששכרה את הבית לפני תקופת המס, היא בעלת הקשר הקרוב ביותר לנכס ויש להטיל עליה את האחריות למיסים שלא שולמו. ועדת הערר הסכימה, אך הגבילה את חבות המס לתשעה חודשים. השופט קבע כי ועדת הערר שגתה בכך שראתה במערער בעלים או מחזיק בנכס וכי החלטתה נעדרת כל בסיס מפורש. כמו כן, הוועדה לא התייחסה לטענת המועצה כי פקעה זכות ההתנגדות לחיוב המס, ובכך נמנע ממנה דיון ראוי בסוגיית הסף. עם זאת, מאחר שהשופטת קבעה כי לא קיים בסיס להחלטת הוועדה בעניין החבות, לא ניתן להתעלם מפגם פרוצדורלי הנוגע לטענת ההתיישנות. לפיכך הורה השופט להחזיר את הדיון לוועדת הערר אך ורק בנושא זה, תוך שהוא משאיר לשיקול דעתה של הוועדה אם לדרוש חומרים נוספים. לאור פסק הדין לגופו של עניין, הומלץ למועצה לשקול את סיום ההתדיינות המשפטית. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.