ת"א 2539-04-08

תקציר

פסק הדין מפרט את העקרונות והשיקולים שעל בית המשפט לפעול לפיהם בבואו להחליט על חלוקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בתובענה לפירוק שיתוף במקרקעין. פסק הדין קובע כי יש לשפות את הצד הזוכה, בהתחשב בתוצאות ההליך, במשאבים שהושקעו ובהתנהלות בעלי הדין. על בית המשפט לבחון את ההוצאות בשלבים שונים של ההליך, תוך הבחנה בין השלב האדברסרי לשלב כינוס הנכסים. עיתוי הבקשה להוצאות, והאם הנושא כבר הוכרע, משפיע גם הוא על ההחלטה. במקרה זה, המבקשת, מרינה, עתרה לפירוק שותפות במקרקעין, וביקשה תחילה מכירה חיצונית. העירייה התנגדה לכך וביקשה פירוק בעין. תביעתה של מרינה התקבלה בסופו של דבר, והשותפות פורקה במכירה חיצונית. לפיכך, יש לראות במרינה בעלת דין שהצליחה בתביעתה. פסק הדין מפרט את הסכומים בהם תישא העירייה בגין אגרות בית המשפט, חוות דעת מומחה והוצאות נוספות שהוצאו במהלך ההליך, בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום ועד למועד פסק הדין. הוצאות אלה הוצאו ברובן בשלב האדברסרי של ההליך. באשר לשכר טרחת עורך דין, מצא בית המשפט כי הסכומים המבוקשים חורגים מגבולות הסביר והמידתי בנסיבות אלה. במקום זאת, העירייה תפצה את מרינה בסכום כולל של 350,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דינה, סכום שבית המשפט ימצא לנכון בהתחשב במשכו ובאופיו של ההליך, לצד ההתנהלות והמשאבים שהשקיעו הצדדים. בקשתה של מרינה להוצאות ושכר טרחת עורך דין ביחס להליכים חיצוניים נדחתה, שכן הליכים אלה לא היו קשורים במישרין לפירוק השותפות והיו מחוץ לסמכותו של בית המשפט. בנוסף, הסכמתה של מרינה לדחות ערעור ללא הוצאות בהליך אחר משמעותה שהיא אינה יכולה כעת לתבוע הוצאות אלה. ההחלטה מזכירה גם את השיהוי של מרינה בהגשת בקשה להוצאות, שניתן היה לבקש בשלב מוקדם יותר. לסיכום, חויבה העירייה לשאת בהוצאותיה של מרינה ובשכר טרחת עורך דינה, כפי שנקבע בפסק הדין, ולשלמם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.