ע"א 4874-12-08

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שדחה את תביעת המערערת להחזר היטלי פיתוח מהעירייה. העירייה ביצעה עבודות פיתוח לפני כשני עשורים בסמוך לחלקת אדמה בבעלות אנשים שונים בזמנים שונים, וקבוצת הבעלים השנייה תבעה את העירייה על ערימת עפר על החלקה. הדבר הוביל להסכם פשרה שבו הסכימה העירייה להמליץ על בקשת הבעלים להיתר בנייה ולסלול כביש הגובל בחלקה, כאשר הבעלים משלמים 70% מהיטל הסלילה. המערערת רכשה את זכויותיה של קבוצת הבעלים השנייה וחתמה על הסכם נוסף עם העירייה, הקובע את חבות המערערת בגין סלילת הכביש וחלק מרחוב הרופא, בתמורה לניכוי של 70% מהיטל סלילת הכביש ודמי התיעול מהתשלומים המגיעים לה בגין ביצוע העבודות. העירייה לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הסכם הפשרה. עניינה בקיזוז היטל סלילת הכביש ודמי התיעול, כאשר המערערת טוענת כי הסכם הפשרה חל עליה וההסכם המאוחר אינו מחייב אותה לסלול את רחוב הרופא. בית משפט קמא קבע אחרת, והוביל לערעור הנוכחי. המערערת חוזרת על טענותיה מהערכאה הנמוכה יותר ומוסיפה כי מאחר ומכתבה של העירייה היה הודאה בחוב, נטל ההוכחה צריך להיות על העירייה. עוד טוענת המערערת כי יש להתייחס לחלקה כאל שני מגרשים נפרדים, וכי הסכם הפשרה וההסכם המאוחר חלים רק על סלילת הכביש ולא על רחוב הרופא. העירייה תומכת בפסק דינו של בית משפט קמא ומדגישה כי על פי ההסכם המאוחר התחייבה המערערת לבצע את כל העבודות המפורטות בו. השופטת דיאנה סלע ממליצה לדחות את הערעור, וקובעת כי יש לפרש את ההסכם על פי חוות דעת הצדדים, ממנה עולה כי המערערת הייתה אמורה לסלול הן את הכביש והן את רחוב הרופא, וכי העירייה זכאית לקיזוזים שהיא טוענת. עוד מציין סלע כי המערערים לא הביאו ראיות שהיו יכולות לתמוך בטענתם, וכי השיהוי הרב בהגשת התביעה חשוד. מנגד, סבורה השופטת רונית סוקול כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, שכן העירייה לא הייתה צריכה לקזז את ההיטל בגין סלילת רחוב הרופא, שכן סלילת רחוב זה נעשתה על פי היתר הבנייה ועל חשבון המערערת. עם זאת, סוקול מסכים עם דחייתו של בית משפט קמא את יתר טענותיה של המערערת, וכי העירייה רשאית לקזז את דמי התיעול. הנשיא ח.י. גריל מצדד בשופט סלע ודוחה את הערעור כולו.