ב"ל 17643-03-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה של מבוטח המבקש הכרה בפגיעה בעבודה שנגרמה לו עקב תנועות חוזרות ונשנות תוך כדי עבודה עם כלים רוטטים וביצוע פעולות פיקוח. התביעה נדונה תחת תיאוריית המיקרוטראומה, הדורשת הוכחה של שלושה יסודות: תנועות חוזרות, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין הליקוי הפיזי, וקביעה של פגיעות קלות המצטברות לכדי ליקוי גופני. שלושה מומחים מונו כדי להעריך את הפציעה לכאורה. חוות דעתו של ד"ר עידו ציון לא התייחסה בתחילה לשימוש בכלים רוטטים, אך מאוחר יותר אישרה את ההתאמה של התנועות המתוארות למנגנון הפגיעה המיקרוטראומטית. הוא סבר כי הפגיעה בצווארה של התובעת אינה קשורה לעבודה, וייחס אותה לשינויים ניווניים תואמי גיל. ד"ר אברהם ששון, שהלך לעולמו מאז, תמך בטענה וטען כי תנאי עבודתו של התובע השפיעו באופן משמעותי על פגיעתו. ד"ר אנג'ל, מומחה נוסף, דחה תחילה את קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה בצוואר, אך בהמשך שינה את דעתו וקיבל קשר סיבתי פוטנציאלי, אם כי לא קשר משמעותי. השופט, שנתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחים, הסתמך על מסקנותיהם של ד"ר ציון וד"ר אנג'ל, ומצא אותן מנומקות היטב ומקיפות. שני המומחים שללו את קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין ליקוי בצוואר. בנוסף, בשל חוסר היכולת לברר היבטים מסוימים עם ד"ר ששון לאחר מותו, לא יכול היה השופט לקבל את חוות דעתו לטובת התובע. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, כאשר השופט החליט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. בהיותו עניין של ביטוח סוציאלי, לא נפסקו הוצאות, וניתנה לתובע תקופת ערעור של 30 יום.