תא"מ 31006-12-19

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע הצליח להוכיח כי התרחש אירוע ביטוחי – גניבת רכבו – ובכך העביר את נטל ההוכחה למבטחת הנתבעת. המבטחת טענה כי התובע ביצע תרמית ולכן הוא פטור מתשלום תגמולי הביטוח. לדברי השופט, מספר נסיבות מחשידות סביב האירוע, התנהגותו של התובע לאחר הגניבה הנטענת והעדויות הסותרות של התובע ועדיו תמכו בטענת המבטחת. ראשית, הרכב נסע כחוק עם מפתח ומבלי לפגוע במערכת איתוראן דבר חריג ברכב גנוב. שנית, חוסר הדחיפות והאדישות של התובע להשבת רכבו שנגנב לכאורה היו בלתי סבירים. שלישית, חל שיהוי בדיווח על הגניבה למבטחת ולמשטרה, דבר שהעלה ספקות לגבי גרסת התובע לאירועים. רביעית, רישומי הטלפון הנייד של מקורבו של התובע, שהחזיק ברכב לפני היעלמותו, הצביעו על שיחות חשודות למספרים לא ידועים. יתר על כן, בית המשפט מצא את עדויות התובע ועדיו בלתי אמינות, המכילות חצאי אמיתות וסתירות. הם לא הסכימו מתי ראה התובע לאחרונה את הרכב, היכן חנה בעת גניבה, ומי דיווח ראשון על הגניבה. המקורב הכחיש בתחילה כי נהג ברכב בסמוך לאירוע, אך בהמשך שינה את גרסתו. עוד טען התובע כי הרכב עומד למכירה אך לא גילה עניין או יוזמה במכירתו. בנוסף, ציין בית המשפט את מצבו הרעוע של הרכב ואת קשייו הכלכליים של התובע. בעוד שכל ראיה לבדה עשויה שלא להספיק, הצטברות נסיבות אלה הובילה את בית המשפט למסקנה כי המבטחת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. לפיכך, המבטחת הייתה פטורה מתשלום תגמולי ביטוח, והתביעה נדחתה. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך דין.