ת"א 46374-12-15

תקציר

התובעת, ילידת 1955, תבעה מספר נתבעים, בהם שני בתי חולים – רמב"ם ובני ציון – ובעליהם המשותפים, בגין רשלנות רפואית בשל איחור באבחון הגידול הקרצינואידי הסרטני הנוירואנדוקריני שלה. התובעת חוותה כאבי בטן, הקאות וירידה במשקל במשך כשנה וחצי וביקרה במרפאות הנתבעות בתקופה זו. התובעת טענה כי הנתבעים התרשלו באבחון מצבה וכי מחלתה לא אובחנה כראוי עד שחלף זמן ניכר. הנתבעים טענו כי אין קשר בין יחסם לתובעת לבין נזקיה הנטענים וכי התנהלותם הייתה ראויה ובהתאם למצג שנעשה לצוות הרפואי. בית המשפט בחן את התנהלות הצוות הרפואי של הנתבעים בכל שלב של הטיפול בתובערת, לרבות ביקוריה בחדר המיון ואשפוזה. נקבע כי הגידול של התובעת היה נדיר ומטעה וכי אבחנתו דרשה רמה גבוהה של חשד קליני. בית המשפט מצא כי הצוות הרפואי פעל באופן ראוי וסביר בשלילת האפשרות של חסימת מעיים ובעיות אקוטיות במהלך ביקוריו של התובע בחדר המיון. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של רופא המחלקה הפנימית, אשר אשפז את התובעת לצורך אבחון, אך לא הצליח לאבחן את מחלתה ולא מיצה את כל האפשרויות הסבירות לכך. עם זאת, בית המשפט קבע כי כשל זה לא פגע בסיכויי ההחלמה של התובעת, שכן הגידול התקדם באיטיות וככל הנראה לא היה מאובחן מוקדם יותר אילו הרופא היה נוהג אחרת. עוד קבע בית המשפט כי המלצת הרופא לבירור נוסף בקהילה ולא באשפוז הייתה סבירה בנסיבות העניין. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, וקבע כי הם לא סטו מהתנהלותו של רופא סביר וכי כל רשלנות נטענת מצידם אינה קשורה סיבתית למצבו של התובע. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.