בפ"מ 1847-12-22

תקציר

בית המשפט אישר את ההחלטה המנהלית לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש ולאסור את השימוש ברכבו. המבקש טען כי יש לבטל את ההחלטה בשל הליך שימוע לקוי, אך השופט מצא כי מי שניהל את הדיון לא היה משוא פנים, וכי פגמים כלשהם לא השפיעו באופן מהותי על התיק. המבקש, שנעצר לבדיקה אקראית ונמצא כי רמת האלכוהול בדמו היא 500 מיקרוגרם לליטר אוויר, טען גם הוא כי חסרות ראיות לאשמתו, אך השופט קבע כי יש די ראיות לכאורה – המבוססות על דו"ח המשטרה ועל הודאתו של המבקש עצמו – כדי להצדיק את השארת הפסילה המנהלית על כנה. עוד קבע השופט כי נסיבותיו הפרטניות של המבקש, לרבות עברו הנקי לנהיגה, אינן גוברות על האינטרס הציבורי בהורדת נהגים מסוכנים מהכביש, במיוחד נוכח אופי העבירה וכוונת המחוקק העומדת מאחוריה. לפיכך, הבקשה לביטול האיסור נדחתה, ונמסר למבקשים על זכותם לערער על ההחלטה על פי דין.