תאד"מ 5661-01-20

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה שהגיש אסיר נגד שירות בתי הסוהר, בדבר התנהלות שב"ס במניעת הכנסת ספרים לכלא, שחלקם הודפסו בפורמט דיגיטלי ונכרכו על ידי משפחת האסיר. התביעה נדחתה בעיקר משום שהתובע לא הוכיח כי קיים איסור גורף על הכנסת ספרים לתאי הכליאה, וכי החלטות שב"ס בנוגע לספרים ספציפיים היו סבירות והתקבלו לאחר בחינת נסיבותיו הייחודיות של האסיר, לרבות חומרת העבירות בהן הורשע. בית המשפט הכיר בזכותו של האסיר להחזיק ולקרוא ספרים, הנגזרת מזכויותיו הבסיסיות, לרבות יצירות המופצות בפורמט דיגיטלי. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הכנסת ספרים לכלא מחייבת איזון בין זכויות האסיר לבין חובתו של שב"ס לשמור על הביטחון והסדר בבתי הכלא. בית המשפט ציין כי ספרים המודפסים בפורמט דיגיטלי וכרוכים על ידי בני משפחה מעוררים חששות נוספים, במיוחד הנוגעים לביטחון המדינה ובתי הסוהר. לפיכך, יש לבחון את כניסתם בכל מקרה לגופו, בהתחשב במסוכנותו של האסיר ובתוכן הספר. הכרעת הדין דנה בטענות האסיר ובהתנהלות השב"ס במספר בתי כלא. בנוגע לכלא אשל, בית המשפט מצא פגמים בהחלטתו הראשונית של שב"ס לאסור הכנסת ספרים מפורמט דיגיטלי ללא בדיקה. עם זאת, הטענה בנוגע לכלא זה נדחתה בסופו של דבר מאחר שבית המשפט פסק בעבר בעניין והאסיר לא הביא כל ראיה לכך שספר קונקרטי אסור בניגוד לחוק. באשר לכלא אלה, בית המשפט דחה את גרסת האסיר בדבר איסור גורף על הכנסת ספרים, שכן היא סותרת את הראיות. טענות האסיר בנוגע לכלא שאטה וצלמון לא עורערו על ידי ההגנה, אך תקופת השהייה בבתי כלא אלה הייתה קצרה. בנוגע לכלא השרון, בית המשפט קבע כי שב"ס לא הטיל איסור גורף על רישום ספרים, אלא בחן כל בקשה לגופה. בית המשפט הדגיש כי החלטת שב"ס לדחות את בקשת האסיר להכניס ספרים מסוימים הייתה סבירה ומידתית, בהתחשב בנסיבותיו הייחודיות ובמשאבים הנדרשים לעיון בספרים. בנוסף, ציין בית המשפט כי התנהלותו של האסיר וטענותיו הסותרות החלישו את טענותיו. בית המשפט דחה את התביעה במלואה והורה לאסיר לשלם לשב"ס הוצאות סמליות בסך 500 ₪, בהתחשב בנסיבות ובאופי ההליך.