פ"א 16393-12-13

תקציר

פסק הדין מתייחס למסגרות הפרוצדורליות והנורמטיביות לטיפול בבקשות לקבלת נתונים הדרושים להוכחת טענות לאכיפה בררנית בתיקים פליליים. הדיון מתמקד בשאלה האם יש לטפל בבקשות מסוג זה במסגרת ההליך הפלילי לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו "חומר חקירה", או שמא יש לבחון אותן בטענה של אכיפה בררנית באמצעות סעיף 108 לפקודה. מסקנת פסק הדין היא כי נתונים בדבר מדיניות אכיפה והגשת כתבי אישום אינם מהווים "חומר חקירה" לפי סעיף 74. תחת זאת, יש לבחון זאת במסגרת טענות אכיפה בררנית, המחייבת את הנאשם לספק תשתית ראייתית מקדמית לערעור על חזקת התקינות המינהלית. רק אז יכול בית המשפט, לפי סעיף 108, להורות על המצאת מסמכים במידת הצורך. פסק הדין מדגיש את האיזון בין זכותו של הנאשם למידע לצורך משפט הוגן לבין מניעת "מסעות דיג" בלתי ממוקדים. היא מדגישה את חשיבותה של תשתית ראייתית מקדמית מצד נאשמים הטוענים לאכיפה בררנית, ומצביעה על הקלה ברמת ההוכחה בשל המידע המוגבל בדרך כלל העומד לרשותם. הערעורים הנדונים מתקבלים, תוך ביטול החלטות של ערכאות נמוכות יותר שחייבו גילוי לפי סעיף 74, תוך הדגשה כי יש לבחון עניינים אלה במסגרת האכיפה הבררנית בפני בית המשפט המטפל באישום. פסק הדין מתייחס בזהירות לקושי בהערכת טענות לאפליה, ומציע נטל מוגבל על הנתבעים שלא להניא טענות לגיטימיות תוך מניעת טענות סרק. בנוסף, ההחלטה לא התייחסה לבקשות לפי חוק חופש המידע או למלוא התשתית הראייתית הדרושה, אך הכירה בחששות למשפט הוגן וליעילות שיפוטית.