ע"א 578/83

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון דחה את הערעור והערעור שכנגד על תאונת דרכים שאירעה בין רכב צבאי גנוב למשאית. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם ניתן להטיל אחריות על החייל שהחנה את הרכב הצבאי לתאונה והאם על המדינה לשאת באחריות שילוחית למעשיו. בית המשפט קבע, כי החייל, המשיב מס' 3, לא התרשל בכך שלא נעל את דלתות הרכב, שכן לא ניתן היה לנהוג ברכב מבלי לשבור את מנעול ההגה ולחבר כבל לסליל ההצתה. לכן, נהג סביר לא היה צופה את האפשרות של אירוע כזה. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם אם המשיבה מס' 3 הפרה חובה חקוקה לפי פקודת מטכ"ל 33,111, הקשר הסיבתי בין הפרה זו לבין התאונה נותק על ידי מעשי הגנבים. לפיכך, נדחה הערעור, שביקש להטיל אחריות על המשיבה מס' 3. בערעור שכנגד, שהוגש על ידי המדינה, נטען כי על המערערת לשאת בהוצאות הודעת הצד השלישי שנדחתה למשיבים 3 ו-4. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי היא אינה מוצדקת, שכן המדינה כבר הייתה נתבעת בתיק. בית המשפט הדגיש כי הוא ממעט להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין ההוצאות, ולא נפל פגם מהותי או טעות מהותית במקרה זה. לפיכך, גם הערעור שכנגד נדחה, והמערערים חויבו לשאת בהוצאות המשיבים 3 ו-4. השופט מ' בן-פורת, יחד עם השופטים א' ברק וש' לוין, הסכימו עם פסק הדין.