ע"פ 3504/92
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין קשור לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בתחילה ביקש המערער לפסול את השופט בשל חוסר משוא פנים לכאורה. עם זאת, במהלך הדיון בערעור שינה המערער את בקשתו וביקש כי עניינו יידון בפני שופט אחר רק לצורך העדות הנוספת שבכוונתו להציג. הערעור מבקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעניינים פרוצדורליים, לרבות ניהול עדויות עדים, שלדעת המערער מעידה על יחס עוין כלפיהם. פסק הדין מכיר בכך שניתן לערער על החלטות פרוצדורליות בערכאה גבוהה יותר, אך אינו מהווה עילה לפסילת שופט. בית המשפט לא מצא טעם בטענות הפסילה ושקל את טענת המערערת כי ההשפעה המצטברת של החלטות פרוצדורליות יצרה תפיסה של משוא פנים. השופט הדגיש כי בית המשפט המחוזי ניהל את המשפט ללא משוא פנים, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי, וכל החלטה פרוצדורלית הייתה מוצדקת. מאחר שהמערערת לא ציינה מהם העדים הנוספים שברצונה להציג, ובית המשפט כבר הציע לקיימם במועדי המשפט שנקבעו, נדחתה הבקשה להחלפת שופט לצורך זה. פסק הדין מסתיים בדחיית הערעור, באישור החלטת בית המשפט המחוזי ובאישור התנהלותו של השופט ללא משוא פנים ובגדר החוק.
חקיקה מקושרת
ע"פ 3504/92 אריה הלפרן נ' מדינת ישראל, עליון (28.10.1992)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.