עע"מ 8968/14

תקציר

במקרה משפטי זה ביקש המערער לבטל שעבוד שהטילה עיריית טבריה על רכושו בגין ארנונה שלא שולמה. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה תחילה את העתירה בשל שיהוי בהגשה וטענות לחוסר יושר. המערער מכר את הנכס שבמחלוקת בשנת 2001 וטען כי כל חוב מס נלווה לא צריך לחול עליו. הוא קיבל דרישת תשלום ב-2010 אך ערער רק ב-2013, לאחר שנתיים של שתיקה מצד העירייה ולאחר שהוטל שעבוד על נכס אחר. המערער ציטט פסק דין של בית המשפט העליון שהחיל התיישנות על גבייה מנהלית, וקבע כי החוב מיושן מאחר שפעולות הגבייה החלו זמן רב לאחר תום התקופה הסטטוטורית. העירייה ערערה על כך, וטענה כי הגשת ההשגות של המערער בשנים 1999 ו-2002, וההכרה במס על פי הסכם המכר, שוללות את טענותיו. עם זאת, בית המשפט העליון מצא טעויות פרוצדורליות בשני הצדדים: השיהוי של המערערת ואי דיוקים בתיעוד העירייה החלישו את עמדתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לדחות את העתירה המנהלית על הסף בשל השיהוי של המערערת והדגיש כי חלה התיישנות הקובעת כי החוב אכן קצוב בזמן. לפיכך, הערעור התקבל, תוך ביטול השעבוד ופעולות הגבייה שבאו בעקבותיו. הצעת פשרה נדחתה על ידי העירייה, תוך הדגשת החשיבות של שקילת הצעות כאלה בהליכים עתידיים.