ע"א 47162-11-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בדבר ביצוע שטר והתנגדות שהעלה המערער לאחר מכן, שבקשתו להארכת מועד להגשת ההתנגדות נדחתה על ידי לשכת ההוצאה לפועל. כבוד הרשם דן סעדון דחה את בקשתו הראשונה של המערער להארכה בנימוק שאין בה פרטים מהותיים המצדיקים את השיהוי ואינה נתמכת בתצהיר, כנדרש בחוק. לאחר מכן הגיש המערער מחדש את הבקשה, שגם היא נדחתה בנימוק שכבר התקבלה החלטה ואין מקום לאחרת. המערער ערער על החלטות אלה, וטען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קיבל את בקשותיו. עם זאת, הערעור נדחה. בית המשפט קבע כי היעדר תצהיר ומידע מהותי בבקשה הראשונה מצדיקים את הדחייה, והבקשה השנייה מהווה ניסיון לתקן את הראשונה. פסק הדין דן גם בדרישות להארכת מועדים סטטוטוריים, תוך הדגשת הצורך ב"טעם מיוחד" שאינו בשליטת המערערת. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי אין זה מתפקידו לחקור את סיבות השיהוי, והיעדר תצהיר אינו מאפשר לעשות כן. הפסיקה הופנתה לתמיכה בהחלטה, תוך הדגשת חשיבות הסופיות והניהול הפרוצדורלי. השופט הגיע למסקנה כי החלטותיו של בית משפט קמא היו סבירות ואין להתערב בהן, מה גם שטענותיו של המערער עצמו העלו שאלות לגופן של טענותיו. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות. פסק דין זה, מיום 1.3.2012, מחזק את משמעות העמידה בדרישות הפרוצדורליות ומספק תובנה לגישה השיפוטית להארכת זמן בהליכי הוצאה לפועל.