תמ"ש 1066/06

תקציר

מדובר בפסק דין הנוגע לתביעות כספיות של בני זוג גרושים בנוגע לנכסיהם המשותפים. בני הזוג היו נשואים קרוב לעשרים שנה והביאו לעולם ארבעה ילדים משותפים. במהלך הנישואין, האישה הייתה המפרנסת העיקרית, בעוד הבעל עבד בעבודות מזדמנות והיה המטפל העיקרי במשק הבית ובילדים. לאחר פרידתם, תבע הבעל את האישה על מחצית הזכויות שנצברו על שמה במהלך הנישואין, מחצית מנכסי הקריירה שלה ומחצית מנכסי המטלטלין המשותפים שלהם. האישה, שהייתה לה משמורת מלאה על ילדיהם הקטינים, ביקשה מבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו לדחות את טענות הבעל, בנימוק של נסיבות מיוחדות. היא טענה כי הבעל לא תרם באופן שווה לנישואין, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ביתית, וכי רוב נטל פרנסת המשפחה נפל עליה. בנוסף, טענה האישה כי הבעל נהג באלימות, פיזית ומילולית, כלפיה וכלפי הילדים והפריע להתקדמותה המקצועית. הבעל, לעומת זאת, הציג את עצמו כמפרנס העיקרי, בעוד האישה תרמה לכאורה מעט מאוד לכלכלת המשפחה. לאחר בחינת הראיות וההליכים, פסק השופט לטובת האישה. הם מצאו כי גרסתה של האישה לאירועים הייתה עקבית ואמינה יותר מזו של הבעל, וכי היא אכן נשאה ברוב האחריות הכלכלית והביתית במהלך הנישואין. השופט לקח בחשבון גם את העובדה שהאישה הייתה המטפלת העיקרית בילדיהם הקטינים של בני הזוג, את סכום המזונות הנמוך ששילם הבעל ואת סירובו לתת לאישה גט במשך שלוש שנים וחצי. יתר על כן, השופט דחה את תביעת הבעל למחצית מ"נכסי הקריירה" של האישה, שכן הוא לא תרם להתפתחותה המקצועית, אלא חיבל בקריירה שלה. עם זאת, השופט קבע כי הבעל זכאי למחצית מהמטלטלין או לשוויים הכספי, אלא אם בחר להותיר אותם בידי האישה בתוך עשרה ימים מיום מתן פסק הדין. כמו כן חויב הבעל לשלם לאישה שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל. השופט הדגיש כי אין לראות בפסק דין זה תקדים כללי אלא החלטה המבוססת על נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה.