בר"מ 7509/13

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את הערעור ולהפוך את החלטת בית המשפט קמא. המשיבים חויבו לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪. הבקשה לסעד של צו ביניים, המבקשת לחייב את רשות הרישוי להעניק למשיבה רישיון זמני להפעלת אולם אירועים, נבחנה בכובד ראש. בית המשפט שקל את סיכויי ההצלחה של העתירה ואת מאזן הנוחות, שני היבטים מכריעים בבחינת בקשות לצווי ביניים. המשיבים התמודדו עם אתגרים משמעותיים בשני ההיבטים. ראשית, הם לא סיפקו את האישורים הנדרשים מנותני ההיתרים, ולכן העתירה לוקה בחסר. שנית, המשיבים ביקשו רישיון עסק זמני למקרקעין המיועדים לשימוש תעשייתי, אך חוות הדעת המשפטית שהתקבלה קבעה כי אין להתיר שימוש כזה. שלישית, שררה עמימות בנוגע להגשת מסמכים חיוניים הנדרשים על פי דין למתן רישיון או היתר זמני, שהמשיבים לא התייחסו אליהם כראוי. בנוסף, פג תוקפו של היתר השימוש החריג, והוא מגביל כל רישיון או היתר פוטנציאלי לתאריך זה. ההשפעה המצטברת של משוכות אלה הופכת את סיכויי העתירה לבלתי סבירים. זאת ועוד, מאזן הנוחות לא הצדיק מתן צו המניעה, מה גם שהסעד המבוקש היה אמצעי נדיר וחריג. המשיבים לא הוכיחו נזק בלתי הפיך, וקשיים משפטיים אפפו את הבקשה. החלטה זו אינה קובעת בשום אופן מראש את תוצאותיו של הליך עתידי כלשהו בנוגע לסגירת האולם או את הטיעונים שיוכלו המשיבים להציג במקרים כאלה. ההכרעה בערעור מתבססת אך ורק על נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה.