ת"א 30007/05

תקציר

הבנק הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים - החברה, דב ורחל - בגין תשלום חוב בסך 288,720.08 ₪ שנצבר בחשבון הבנק של החברה, עליו חתמו הנתבעים 2 ו-3 בערבות בלתי מוגבלת. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן, אך טענותיהם השונות – לרבות אלה הנוגעות לניכוי שיקים על ידי הבנק, צמצום היקף האשראי, היוון ריבית ועמלות – לא שכנעו דיים כדי שבית המשפט יעניק להם רשות לטעון הגנה מלאה. השופט מסכם ודוחה כל טענה בתורה. ראשית, הבנק אינו אחראי לבדיקת תקינותם הפיננסית של צדדים שלישיים שהחברה בחרה להפקיד את שיקיהם, ואינו מחויב לספק כל התראה על מצבם הפיננסי. שנית, הבנק היה רשאי לצמצם את מסגרת האשראי להיקפה הרגיל לאחר העלאה זמנית, במיוחד לאור העובדה שניתנה לו התראה של 15 יום מראש. שלישית, טענת הנתבעים כי הבנק הטעה אותם בנוגע לעלויות ניכוי השיקים אינה מבוססת ואין כל עדות מומחה שתגבה אותה; יתר על כן, דב הודה כי הוא זה שביקש את ניכויי הצ'קים. רביעית, בית המשפט דוחה את טענתו של דב כי נאלץ לערוב להלוואה של אחיו וכי הבנק ניגש שלא כדין לפיקדון הפרטי שלו לכיסוי החוב; השופט טוען כי דב יכול היה לסרב לחתום על הערבות וכי לא הביא כל ראיה לכך שהבנק הסתיר ממנו מידע חיוני. חמישית, טענת הנתבעים להחזר עמלות מעורפלת ובלתי ניתנת לכימות מכדי להצדיק רשות הגנה, וטענתם בדבר עמלות הבנק בגין הפקת שיקים אינה נתמכת וחסרה גם היא כימות. שישית, השופט קובע כי סביר לאפשר לבנק לגבות מהנתבעים את הריבית המרבית הנהוגה בעת מתן פסק הדין, אותה ניתן לשנותה מאוחר יותר כדי למנוע עיוותים, וכי הנתבעים יכולים להימנע מתשלום שיעור זה על ידי פירעון מיידי של חובם. שביעית, הנתבעים אינם מספקים כל תשתית עובדתית שתתמוך בטענתם כי ריבית הפיגורים אינה סבירה, וגם טענת ההפליה שלהם אינה נתמכת. אשר לטענותיה של רחל, השופטת קובעת כי קיבלה הודעות מהבנק על ערבותה, וכי טענתה כי חתמה על הערבות מבלי להבין את השלכותיה לוקה בחוסר אמינות. השופטת גם דוחה את טענתה כי בהיותה בעלת מניות מיעוט בלבד, יש לפטור אותה מהתחייבויותיה הערבות. השופט מבקר את בקשתם הרחבה של הנתבעים לגילוי מסמכים, ומגדיר אותה כטקטיקת שיהוי, אך גם נוזף בבנק על תגובתו הממושכת לבקשות אלה. בסופו של דבר, בקשת רשות ההגנה נדחית, אך הבנק אינו זוכה בהוצאות משפטיות בשל עיכוביו בהפקת המסמכים הנדרשים.