תפ"מ 2030-11-23

תקציר

הנתבעת הפרה את תנאי הסכם השכירות בכך שניכתה חלק מדמי השכירות, בתגובה להפרת חוזה לכאורה מצד המשכיר. פעולה זו נחשבת להפרה יסודית כשלעצמה, וזכותה של התובעת לבטל את הסכם השכירות ולתבוע פינוי. בית המשפט מוצא כי טענות הנתבע – כי התובע פעל בחוסר תום לב, כי היו פערי כוחות וכי הנתבע השקיע בנכס השקעות ניכרות – אינן נסיבות חריגות מספיקות כדי לגבור על ההפרה היסודית. לפיכך, השופט פוסק לטובת התובע. עם זאת, בהתחשב במשך השכירות, באופייה המצומצם של ההפרה ובצורך למצוא מקום חלופי לעסקיו של הנתבע, השופט מעניק לנתבע תשעה חודשים לפנות את המקום. תקופה זו מותנית בכך שהנתבעת תשלם את כל דמי השכירות והתשלומים הנלווים ללא ניכויים נוספים. כמו כן, השופט מורה לנתבע לכסות את הוצאות המשפט של התובע, שנקבעו על סך 15,000 ₪, והוצאות משפט. לשני הצדדים יש 60 יום לערער על פסק הדין.