דב"ע מט/23 - 0

תקציר

במקרה דנן, הפך בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא ביחס לטענת המשיב כי אוטם שריר הלב שלו ביום 22.10.85 היה תאונה בעבודה. המשיב טען כי האירוע החל מוויכוח עם ספק לחם במכולת שלו. עם זאת, מסמכים רפואיים רבים סתרו גרסה זו, וקבעו כי תסמיני האוטם החלו יום או לילה לפני אירוע העבודה כביכול. למרות עדויות המשיב, אשתו וחתנו התומכות בטענתו, אלו נמצאו בלתי אמינות שכן הן סתרו את רישומי בית החולים ואת עדותו של ספק הלחם. בית משפט קמא התעלם מחוסר עקביות זה מבלי לספק נימוק, מה שגרם לערכאת הערעור להתערב, תוך שהוא מדגיש כי לרישומי בית החולים משקל ראייתי משמעותי בשל מהימנותם. בהחלטת הערעור הודגש כי בית המשפט הראשון לא התייחס לראיות קריטיות ומצא טעות משמעותית בפסק דינו, מה שהוביל למסקנה כי לא היה אירוע הקשור לעבודה הקשור להתקף הלב. משכך, התקבל הערעור, בוטלה החלטת בית משפט קמא ותביעת המשיב נדחתה מבלי לפסוק הוצאות.