עת"מ 156/09

תקציר

העותרים, שהיו חייבים בארנונה, במים ובביוב, עתרו לבית המשפט בדרישה למנוע מהעירייה לנקוט נגדם הליכי גבייה מנהליים. הם טענו כי חובם התיישן וכי על העירייה לאשר את העברת הזכויות בנכסיהם לפי סעיף 324 לפקודת העיריות בטרם תסדיר את תשלום החוב. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות העותרים משוללות כל יסוד. התברר כי בניגוד לטענות העותרים, הם קיבלו דרישות תשלום מרובות לאורך השנים וערכו הסדרי תשלום שונים, כלומר חובם לא התיישן. יתר על כן, העירייה ניסתה שוב ושוב לגבות את החוב, ובכך ערערה את טענת העותרים כי החוב הוא מלפני שנת 1997. בית המשפט קבע כי הליך הגבייה המנהלי, כהגדרתו בפסק דינו של נאסר, חל על חובות שנצברו בתוך שבע שנים מיום הדרישה, מה שלא היה המקרה של העותרים. לפיכך, העתירה נדחתה. למרות חוסר תום הלב של העותרים וטענותיהם הבלתי מבוססות, בית המשפט לא גבה מהם שכר טרחה משמעותי בשל מצבם הכלכלי. במקום זאת, חויבו לשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקל.