ע"ז 31731-08-15

תקציר

פסק הדין דן בשתי צוואות שהותיר אחריו המנוח – אחת משנת 2009 ואחת מאוחרת משנת 2014. השופטת מתייחסת תחילה לתוקפה של הצוואה משנת 2014, ומציינת מספר פגמים צורניים בהכנת המסמך, בהם אי זיהוי המנוחה, טעויות במספר תעודת הזהות שלה והיעדר אישור רפואי שצורף לנוסח הנוטריוני. פגמים אלה, יחד עם אחרים, מעוררים חשד ומעבירים את נטל ההוכחה אל התובע. לאחר מכן דן השופט בכשירותה של המנוחה בעת החתימה על הצוואה וממנה מומחה מטעם בית המשפט שיעריך את מצבה הקוגניטיבי. חוות הדעת של המומחה, יחד עם ראיות רפואיות נוספות, משכנעות את השופט כי המנוח נעדר את היכולת להבחין בטיבה של הצוואה. לגבי הצוואה משנת 2009 מציינת השופטת פגם צורני באישור המסמך על ידי עדים. על פי הפסיקה, פגם זה מעביר את נטל ההוכחה אל המבקש. השופט קובע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה. לפיכך, הן הצוואות משנת 2009 והן הצוואה משנת 2014 מבוטלות. השופטת מתייחסת בקצרה גם לטענות הנתבע בנוגע להיקף העיזבון המוזכר בצוואה משנת 2009 וקובעת כי טענות אלו אינן מוכחות ויש להתייחס אליהן בתביעה נפרדת. פסק הדין מסתיים בהצהרה כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, והמזכירות מונחית לשלוח העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.