ת"פ 31937-10-19

תקציר

הנאשמים זוכו מהאישומים נגדם מחמת ספק סביר. מדובר בסכסוך בין הנאשמים לבין המתלונן, שהיה נהג אוטובוס. נקבע כי המתלונן ירד מהאוטובוס בשל בעיה בדלתות האוטובוס הנסגרות, מה שהוביל לקטטה עם הנאשמים. השופט מציין שלושה מוקדים של האירוע: הראשון ליד הדלת האחורית של האוטובוס, השני בדלת הכניסה והשלישי מחוץ לאוטובוס. אין ראיות אובייקטיביות לגבי המוקד הראשון, מה שמוביל את השופט להסתמך על גרסאות הצדדים. השופט מוצא את גרסת הנאשמים לאירועים בשלב זה אמינה, שכן היא נתמכת בגרסתו של המתלונן עצמו ובעד הגנה. אירוע זה הגיע לשיאו באלימות כאשר המתלוננת דוחפת את הנאשמים. באירוע השני, שתועד במצלמת האבטחה של האוטובוס, נראה מאבק בין המתלונן לבין הנאשמים, כאשר המתלונן דוחף את נאשם 1 אל מחוץ לאוטובוס ונאשם מס' 2 מתערב. נראה כי מעשיו של המתלונן מצדיקים את ניסיון הנאשמים לעכבו עד להגעת המשטרה. השופט מציין את ההנחות השגויות של התביעה לגבי ציר הזמן של האירועים ואת המשקל שניתן להסרת המצלמה. בנוגע להליך החקירה, השופט מדגיש את אי ראיון עדי מפתח, בהם אישה וילדיה שהיו מעורבים באירוע הראשוני, ואדם שהתקשר למשטרה. השופט מגיע למסקנה כי כשלים אלה, לצד היעדר חקירת החבלות על גופם של הנאשמים, יוצרים ספק סביר. יתר על כן, הרשעת הנאשמים בעבירה אחרת אינה ראויה או צודקת במקרה זה, במיוחד בהתחשב בנסיבות שהובילו לאירוע. כך, דוקטרינת ההגנה מפני הצדק תומכת בטענת הנאשמים, והשופט מורה על זיכויים.