ב"ל 13635-05-13

תקציר

התובע תבע את הנתבע בדרישה שיכירו בו כמי שסובל מלקות שמיעה בשל סביבת עבודתו שחשפה אותו לרעש. תביעת התובע התייחסה הן לירידה בשמיעה והן לטנטון. הנתבע קיבל את התביעה בגין ירידה בשמיעה אך דחה את התביעה בגין טנטון בנימוק שאינו רלוונטי. התובע ערער על דחיית תביעתו בגין טינטון. הנתבע טען כי דחיית התביעה היא עקרונית, אך גם קבע כי התובע אינו סובל מטנטון קבוע. בית המשפט בחן את הרקע החקיקתי של סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי ואת ההשפעה על תביעות בגין טנטון. נפסק כי סמכותו של פקיד התביעות מוגבלת להגדרת טנטון כ"רעש תמידי באוזניים" כאמור בסעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי. מאחר שפקיד התביעות עצמו סבר כי מצבו של התובע אינו רעש קבוע באוזניים, הוא לא היה מוסמך למנוע מהתובע להביא את תביעתו בפני ועדה רפואית. לפיכך, קיבל בית המשפט את התביעה וקבע כי החלטת פקיד התביעות לא תפגע בזכותו של התובע שעניינו יידון בפני ועדה רפואית. לאחר מכן תחליט הוועדה האם הפגיעה האקוסטית של התובע נבעה מעבודתו, והאם היא מצדיקה דרגת נכות. בית המשפט אף הורה לנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, ולשני הצדדים ניתנה זכות ערעור על פסק הדין.