עמ"ש 8078-06-10

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בין שני אחים על ירושת עזבון הוריהם, ובפרט על תוקף צוואתם בפרט. המערער סבור כי יש לראות בצוואות הוריו, אשר הותירו למערער את זכויות הבנייה בבית מגוריהם, תקפות ויש לבטל את צווי הירושה. עם זאת, לא ניתן לאתר את הצוואות המקוריות החתומות. המשיבים טוענים כי הצוואות הושמדו על ידי הוריהם, מה שמוביל לחזקת ביטולן. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה את טענת המערערת, תוך שהוא מצטט פסיקה לפיה חזקה כי צוואה שלא ניתן להתחקות אחריה נהרסה. הערעור נועד לערער על חזקה זו ולאפשר למערער להוכיח את קיומה של הצוואה "בדרך אחרת". המערער טוען כי העובדות מצביעות על כך שאין להחיל את חזקת ההרס, ואילו המשיבים סבורים כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה לסתור חזקה זו. פסק הדין דן בחזקה המשפטית של השמדת צוואה ובנטל ההוכחה הנדרש כדי לגבור עליה. היא מדגישה כי היעדר הצוואה המקורית אינו מעיד בהכרח על השמדתה וכי המערער לא הביא ראיות מספיקות לסתור את החזקה. בית המשפט מסכים עם דחיית בית המשפט לענייני משפחה ומדגיש את ההיקף המצומצם של התערבות הערעור בענייני משפחה. כמו כן, פסק הדין מנתח את התנהלות המשיבים ולא מוצא ראיות למעורבותם בהשמדת הצוואות או הסתרתן. כמו כן, הוא דן בהיגיון העומד מאחורי מעשי ההורים ובהנחה כי הצוואות נהרסו במהלך חייהם. מסקנת השופטים היא כי המערער לא הצליח לסתור את חזקת ההרס וכי אין בערעור בסיס להתערבות בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה. הערעור נדחה, והמערערת נדרשת לשאת בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים.