ת"א 65768-03-16

תקציר

התובעת והנתבעים חתמו על הסכם פשרה לסיום סכסוך משפחתי ארוך על חלוקת רכוש הוריהם. כעת עותר התובע לביטול חלקי של הסכם הפשרה, בטענה כי הוא מחולק לשני חלקים, הראשון מתייחס לעסקה סותרת של העברת מקרקעין שנמכרו לנתבעים 5 ו-6, וויתור התובע על חלקו בבית ההורים, ואילו החלק השני מתייחס לרכוש המשפחתי. התובעת מבקשת לבטל רק את חלקו הראשון של ההסכם, בשל הטעיה, מרמה וחוסר תום לב מצד חלק מהנתבעים. השופט פותח בציון האתגרים שבביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, הדורש נימוקים משכנעים בשל הצורך למלא את הציפיות הסבירות של הצדדים. השופטת מדגישה כי החוק מאפשר לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בשל פגמים שנפלו בהסכם, כגון טעות, מצג שווא, אי חוקיות או שינוי נסיבות מהותי. בקשת התובעת לביטול חלקי נדחית, שכן נמצא כי הסכם הפשרה הוא חוזה מקיף, בלתי ניתן לחלוקה, עם סעיפים הקשורים זה בזה. לאחר מכן בוחנת השופטת את חתימתה של הנתבעת מס' 4 על הסכם הפשרה ומוצאת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות כי חתמה עליו, כלומר אינה מחויבת לו. עיקר המחלוקת נוגעת לשאלה האם נפל פגם בכריתת הסכם הפשרה עקב מצג שווא של חלק מהנתבעים בדבר בעלותם במקרקעין מסוימים. השופטת קובעת כי מאחר והתובעת לא ביטלה את ההסכם בשל הפגם, הוא נותר בתוקף וסעד הביטול אינו זמין עוד. השופטת דוחה גם את תביעת התובע לפיצוי חיובי מהנתבעים, שכן החוק אינו תומך בבקשה זו במקרים של פגמים בכריתת החוזה. השופט ממשיך ומנתח את הנסיבות שהובילו לחתימת הסכם הפשרה ומוצא כי התובע לא הוטעה באשר לזכויותיה של הנתבעת מס' 4 במקרקעין המדוברים. עוד קובעת השופטת כי הסכמי המכר שעמדו בבסיס הסכם הפשרה היו חוזים למראית עין בלבד ולכן בטלים. לפיכך, גם הסכם הפשרה, שהתבסס על הסכמים פיקטיביים אלה, אינו תקף. בנוסף, מתייחסת השופטת למסמך שנחתם בין התובע לנתבע מס' 2 ימים ספורים לפני הסכם הפשרה, המשחרר את הנתבע מס' 2 ממרבית התחייבויותיו בהסכם האחרון. ממסמך זה, יחד עם עדותו של התובע עצמו, עולה כי הסכם הפשרה היה שותפות שנועדה להפיק טובות הנאה מהנתבעים 5 ו-6. לאור ממצאים אלה, השופט מגיע למסקנה כי התובע אינו זכאי לכל סעד, לרבות פיצוי או מימוש משכון, ודוחה את התביעה. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט.