ע"א 166/66

תקציר

פסק דין זה של בית המשפט העליון עוסק בגובה המזונות שעל אב גרוש לשלם עבור מזונות בתו בת השתים-עשרה. משכורתו החודשית נטו של האב היא 450 לירות, מהן הוא משלם 80 לירות שכר דירה ו-140 לירות דמי מזונות, מה שמשאיר אותו עם 230 לירות עבור כל שאר הוצאותיו. האם, בשם הבת, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה להגדיל את דמי המזונות החודשיים מ-140 ל-300 לירות. בתצהיר האם נטען כי צרכיה של הילדה, לרבות ביגוד, הוצאות בית ספר ושיעורי מוזיקה נוספים, הסתכמו בכ-300 לירות לחודש. דעת הרוב של בית המשפט העליון, השופט קיסטר והשופט בנימין כהן, דחתה את הערעור והדגישה כי קביעת המזונות נתונה לשיקול דעתה של ערכאה ראשונה. בהחלטה נקבע כי מאחר שהוצאותיו של האב היו גבוהות ממילא, ומאחר שלאם היו נכסים שהניבו הכנסה, אין סיבה לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי. יתר על כן, על פי ההלכה וההלכה, חובת האב לפרנס את בתו מוגבלת למינימום ההכרחי, ועולה על כך רק במקרה של הורים אמידים. דעת הרוב קבעה כי 140 לירות בחודש מספיקות לצרכיה של הילדה, במיוחד בהתחשב בכך שמשפחות רבות של עובדים או פקידים זוטרים הסתפקו בפחות. השופט זוסמן הציג חוות דעת חולקת, וטען כי תשלומי המזונות של האב צריכים לעמוד על יותר משליש מהכנסתו, במיוחד בהתחשב בצרכים המוגברים של הילדה בעשר השנים שחלפו מאז החלטת המזונות הקודמת, והירידה בכוח הקנייה של הכסף. השופט הדגיש כי על האב לתרום בהתאם לאמצעיו, כפי שעשה בעבר. עם זאת, דעת הרוב עמדה איתן וקבעה כי יש לשלם את כל הסכום של 140 לירות לחודש ישירות לאם, תוך שהיא דוחה את החלטת בית המשפט המחוזי כי חלק מהמזונות ישולמו לילד עצמו וחלק לעורך דינה של האם.