ע"א 40539-04-23

תקציר

לאחר בחינת הטענות, החליט בית המשפט לדחות את הערעור אך הוסיף רכיב מע"מ לדמי הניהול שכבר נפסקו. הסוגיה העיקרית נגעה להיעדר יריבות בנוגע לנאשם מס' 2, אגדס. הסכם רכישה משנת 1991 התווה חובות תשלום, ובהסכמים מאוחרים יותר היו מעורבים בר לב וצד שנפטר שקנה ממנו. בית המשפט מצא את אגדס לא אחראית משום שהסכם הניהול נחתם על ידי מפעיל החנות, אלברט, ולא על ידי בעליה. טענות המערערת בדבר חבותה של אגדס נחשבו להרחבה משפטית בלתי ראויה ולא התבססו על חובה משפטית עצמאית חדשה לפי חוק המקרקעין. פסק דינו המפורט של בית משפט קמא, שנתמך בראיות, כלל קביעות עובדתיות בנוגע לבעיות תחזוקה בתחנת אוטובוס. למרות תחזוקה לקויה, הראיות לא הצדיקו התערבות של המערער בממצאים העובדתיים. בית משפט קמא הסתמך על שמאי הנתבעים, אטקין, לקביעת דמי הניהול ונימק כי השינויים בשוק מאז ההסכם משנת 1991 מצדיקים גישה זו. ערכאת הערעור לא מצאה טעויות המצדיקות התערבות, אך ציינה כי השמטת המע"מ בדמי הניהול הייתה מקרית, ולכן תיקן את פסק הדין כך שיכלול גם מע"מ. הוצאות ושכר טרחת עו"ד לא נפסקו למערערת, אשר הצליחה באופן חלקי בלבד, בעיקר בשל בעיות איכות השירות של חברת הניהול. בית המשפט סבר כי פסק הבוררות היה סביר ואישר את החלטת כל צד לשאת בהוצאותיו. הערעור נדחה למעט תיקון מע"מ, המחייב הוספת רכיב מע"מ, ונפסקו הוצאות למשיבים. ההחלטה גובשה סופית והופצה לצדדים ללא נוכחותם.