ס"ע 30017-09-10

תקציר

התובעת, אלמנת צה"ל ומנהלת כספים למעלה מ-16 שנה בחברה הנתבעת, תבעה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לרבות היעדר שימוע מקדים, ותשלום בגין עבודה בשעות נוספות. הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה כחלק מצעדי התייעלות וקיצוץ בעלויות, וכי הוצע לה תפקיד ומשכורת מופחתים כדי להמשיך לעבוד, אך היא סירבה. בית הדין מצא כי אכן ניתנו לתובעת מספר הזדמנויות להציג את טענותיה ולקיים דיון הולם, וכי הפיטורים היו חלק מצעדים לגיטימיים לקיצוץ בעלויות, ועל כן דחה את התביעה לפיטורים שלא כדין. באשר לתביעה לגמול שעות נוספות, פסק בית הדין לטובת התובעת וקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על תפקידה, וכי הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת מילאה תפקיד ניהולי או כזה הדורש אמון מיוחד, כנטען. כמו כן, בית הדין קבע כי דיווחי התובעת על שעות עבודתה, שנרשמו באמצעות מערכת נוכחות, היו אמינים באופן חלקי, וכי טענת הנתבעת כי לא נדרשה לעבוד שעות נוספות אינה תקפה. עם זאת, בית הדין מצא גם כי התובעת לא הוכיחה כי שעות שנעדרה במהלך עבודתה נזקפות כנגד ימי החופשה שלה, ולכן שעות אלה ינוכו משכרה. התובעת הורשתה להגיש חישוב מתוקן של גמול השעות הנוספות שלה בהתאם לממצאי בית המשפט, והנתבעת יכלה להגיב בהתאם. הסכום הסופי ייקבע בפסק דין משלים. ההחלטה על תשלום שעות נוספות נחשבה לפסיקה נפרדת, המחייבת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.