עת"מ 13620-10-16

תקציר

העותרת, שהייתה דיירת בדיור הציבורי, פינתה את דירתה הישנה במסגרת פרויקט פינוי-בינוי, וביקשה לחזור להתגורר בדירה החדשה שנבנתה במקום הדירה הישנה. מוסד הדיור הציבורי נועד להגשים תכלית סוציו-אקונומית ומהווה משאב מוגבל, ולכן נדרשת בחינה קפדנית של תנאי הזכאות. העותרת לא שילמה דמי שכירות במשך שנים רבות, דבר המהווה הפרה של חוזה השכירות, שהיא פעולה בלתי סבירה החורגת מיחסי משכיר-שוכר. זאת ועוד, טענת העותרת כי הייתה לה זכות להיכנס לדירה החדשה נדחתה בהליכים קודמים, דבר שמצביע על כך שלא הייתה לה זכות להתגורר בדירה החדשה כדיירת בדיור הציבורי. קביעות נוספות בדבר חובותיה של העותרת, כגון אי שמירה על רצף מגורים בדירה הישנה, תומכות אף הן בהחלטה זו. לפיכך, החלטת מוסד הדיור הציבורי לסרב לבקשת העותר להתגורר בדירה החדשה נופלת במתחם הסבירות, והעתירה לערעור על החלטה זו נדחית. תוצאה זו מוצדקת, שכן על בית המשפט להתחשב בכל הנזקקים לדיור ציבורי והיצמדות לחוק נחוצה לטובת הכלל.