סע"ש 4157-03-15

תקציר

פסק הדין דן בחוקיותה של השעיה דחופה של עובד מדינה לפי סעיף 48 לחוק המשמעת. בית הדין מגיע למסקנה כי החלטת ההשעיה הייתה כדין שכן העובד זומן כדין לשימוע אך בחר שלא להגיע, ובכך נשללה זכותו להציג את טענותיו. כמו כן, המנכ"ל, שבסמכותו להשעות עובדת, שקל את כל הגורמים הרלוונטיים טרם קבלת החלטתה, לרבות תפקידו של העובד כאיש חינוך, חומרת האירוע ועברו המשמעתי. בית המשפט מדגיש כי תפקידו אינו להעריך את האירוע אלא לבחון את התהליך שהוביל להשעיה, אשר הוא מוצא כי הוא חף מפגמים. העובד המדובר היה מורה שהיה לו עימות עם מפקח, שבמהלכו הפגין התנהגות תוקפנית. בעקבות אירוע זה הושעה המורה ל-30 יום לפי סעיף 48 לחוק המשמעת, המאפשר השעיה דחופה בהתקיים תנאים מסוימים. המורה טען כי ההחלטה התבססה על תשתית עובדתית שגויה וכי לא הודיעו לו על השימוע. בית המשפט מצא כי המורה עודכנה על הדיון אך בחרה שלא להגיע. כמו כן נדון שכרו בתקופת ההשעיה, ובית הדין קבע כי הפחתת השכר הייתה כדין, שכן היא עמדה בדרישות הדין המשמעתי באותה עת. למרות שהייתה מחלוקת לגבי השכר, בית הדין מצא כי הוא אמיתי, ולכן המורה לא היה זכאי לפיצוי מלא בגין הלנת שכר. לבסוף, בית המשפט מורה למורה לפצות את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.