עס"ק 43843-06-17

תקציר

הערעור מתייחס לחוקיות השעיית שישה עובדים במפעל לייצור כלור, בעקבות אירוע שבו ישנו לכאורה במהלך המשמרת שלהם. העובדים הואשמו בהפרת כללי הבטיחות בעבודה, הנחשבת לעבירת משמעת על פי ההסכמים הקיבוציים. הערעור נסוב סביב פרשנות ההוראות הרלוונטיות בהסכמים הקיבוציים ותחולתן על המקרה הנוכחי. בית הדין מגיע למסקנה כי הנסיבות הנטענות, אם הן נכונות, מהוות עבירת משמעת חמורה לפי ההסכם משנת 2015. בנוסף, בית הדין קובע כי ניתן לשלב את הוראות ההסכם משנת 2015 עם הוראות ההסכם משנת 2011, ובכך לאפשר את סיווג העבירה כעבירת בטיחות חמורה ובכך לאפשר את השעיית העובדים עד לבירור משמעתי. בית המשפט מפרש את תנאי ההשעיה, "עובדת העבירה אינה מוטלת בספק", כמבחן אובייקטיבי המבוסס על מכלול הראיות הקיימות, ומוצא כי במקרה זה קיימות ראיות מספיקות כדי לעמוד בתנאי זה. כמו כן, בית המשפט דן בתוספת אישומים מרובים ומדגיש כי דין משמעתי, בדומה למשפט הפלילי, צריך להימנע מריבוי מלאכותי מיותר של עבירות. בעוד שהאישומים של חבלה וניצול לרעה של כוח המשרה נחשבים מלאכותיים ונדחים, האישום של שינה במהלך העבודה, שעלול לגרום נזק לחברה, יכול להיבחן בהליך המשמעתי. לפיכך, החברה רשאית להשעות את העובדים על פי ההסכמים הקיבוציים, אך רק בעילה של העבירה הראשונית, ולא החיובים הנוספים.