בש"פ 5277/05

תקציר

עניינו של התיק בערעור על שחרור המשיבים על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, המואשמים בגרימת חבלה בכוונה מחמירה ובעבירות נוספות. כתב האישום מייחס למשיבים כי התעמתו באלימות עם שכנם על פסי האטה, וגרמו למתלונן לחבלות קשות. בתחילה, מצא בית המשפט המחוזי כי הראיות נגד המשיבים חלשות, בעיקר על סמך עדותה של אשת המתלונן, והתיר את שחרורם במעצר בית. עם זאת, המדינה ערערה על החלטה זו, וטענה כי הודעתו של המתלונן עצמו, שנמסרה לאחר שחזר לעצמו יכולת מסוימת לתקשר, מספקת ראיות נוספות. בית המשפט שדן בערעור ציין כי הראיות לכאורה נגד המשיבים חזקות מכפי שהוערך בתחילה והדגיש את חומרת מעשי האלימות ואת ההשלכות החברתיות של התגברות האלימות על רקע מחלוקות טריוויאליות. בהדגישו את חומרת התקיפה ואת היעדר כל ריב מוקדם שיש בו כדי להסביר האשמת שווא, קבע ערכאת הערעור כי חזקת המסוכנות מחייבת את מעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי לשחררם בתנאים חלופיים.