ת"א 9295/07

תקציר

התובעים, שהם יורשיו של מר אהרון פורקוש, טוענים כי לקודמו הייתה זכות חכירה על חלקת קרקע מסוימת בירושלים. הם מבססים את טענתם על כך ששמו של אביהם הופיע בכמה מסמכים הקשורים לקרקע המדוברת. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התובעים לא הביאו כל ראיה ישירה, כגון הסכם שכירות, להוכחת תביעתם. הראיות היחידות שהוצגו היו מסמכים המתייחסים לזיקתו של מר פורקוש לקרקע, ואין בכך די כדי להוכיח כי זכות החכירה השתכללה. נהפוך הוא, חלק מהמסמכים מצביעים על כך שהעברת הזכות הנטענת נתקלה בבעיות ולא הושלמה. יתר על כן, נמצא כי זכותם של התובעים לא נרשמה במרשם קיים כלשהו, והנסיבות אינן מאפשרות את החלת הוראות הדין עליהן מסתמכים התובעים. מלבד זאת, התביעה נדחית גם בעילה של התיישנות. התובעים לא הסבירו מדוע התביעה לא הוגשה קודם לכן, במיוחד לאור העובדה שזכות החכירה הנטענת לא נרשמה במהלך הליכי הסדר המקרקעין שהסתיימו בשנת 1960. בית המשפט מטיל ספק גם בזהותו של קודמו של התובע בתפקיד עם אהרון פורקוש המוזכר במסמכים. עדויות התובעים בנקודה זו מעורפלות ולא משכנעות, במיוחד בהתחשב בשכיחות השם "אהרון פורקוש". כתוצאה מכך, השופט מחליט לדחות את התביעה ומורה לתובעים לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 25,000 ₪.