ע"א 1104/03

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בפסק הדין נקבע כי לערכאת הערעור אין סמכות להתערב בממצאים העובדתיים או המהימנים של בית המשפט הפרוצדורלי, ומאחר שהממצאים בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, בית המשפט לא זיהה כל טעות בפסק הדין. בפסק הדין נקבע כי טענת המערערים בדבר תקופת ההתיישנות אינה תקפה. על פי סעיף 20 לחוק הקרקעות העות'מאני, נתבע שהחזיק בקרקע במשך 25 שנה לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין משנת 1969, לא יכול היה לתבוע פינוי על ידי הבעלים הרשום. עם זאת, המערערים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם. בנוסף, נדחתה גם טענת המערערים כי המקרקעין הנדונים היו הליכי הסדר ולכן אין להחיל את תקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע כי גם טענת המערערים להסגת גבול אינה תקפה. מסמכי הרישום הוכיחו את בעלותו של המשיב והעבירו את נטל ההוכחה למערערים, שלא הצליחו להוכיח את טענת הבעלות שלהם. על אף שהמערערים זכאים לרשות חופשית לתפוס את הנכס, היתר זה ניתן לביטול בכל עת, והגשת התלונה נגד המערערים מבטלת אותה למעשה. עוד קבעו השופטים כי פעולות המערערים, שנעשו ללא ההיתרים הנדרשים וללא פיצוי הבעלים, מהוות חזקה חופשית הניתנת לביטול. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ₪.