ת"פ 38953-11-13

תקציר

הנאשם הורשע בעבירה החמורה של גרימת חבלה חמורה בכוונה לבצע מעשה חבלה, שהעונש המרבי עליה הוא 20 שנות מאסר. כתב האישום הוגש בעקבות אירוע בו חתכה הנאשמת את צווארו של בעלה הישן בסכין באורך 13 ס"מ, הכתה אותו בפניו באמצעות הסכין ושברה את שונו. הפציעה הייתה קשה אך לא קטלנית, בגלל מזל ומקריות. לנאשם לא עבר פלילי קודם והוא נעצר לזמן קצר לפני המשפט. היו נסיבות מקלות בתיק, שבית המשפט לקח בחשבון בבואו לקבוע את העונש. אלה כללו את נסיבות חייה הקשות של הנאשמת, שנבעו מכפייה מינית מתמשכת וממערכת יחסים בעייתית עם בעלה – הקורבן במקרה זה. הנאשמת, שנאנסה אף היא בילדותה, הייתה למעשה קורבן בעצמה וחשה לכודה במציאות שאין מנוס ממנה. התפרצות האלימות שלה הייתה תוצאה של מציאות מעיקה זו, אם כי בית המשפט ציין כי היא אינה מצדיקה את המעשה הנורא שבוצע. בית המשפט שמע טיעונים בעד ונגד הנאשם, ושקל את השפעת העבירה על הקורבן, חומרת המעשה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, סיכויי השיקום והיעדר כל סכנה מיידית שנשקפה מהקורבן בעת ביצוע העבירה. בית המשפט ציין גם חסמים פרוצדורליים ביחס להתחשבות בעובדות שלא הוזכרו בכתב האישום הראשון, דהיינו, טענותיה של הנאשמת בדבר אונס בעבר וכפייה מינית מצד בעלה, אשר האחרון נלקח בחשבון במהלך החקירה שהובילה להגשת כתב האישום. בסופו של דבר, חרג בית המשפט ממתחם הענישה המומלץ וגזר על הנאשמת 18 חודשי מאסר בפועל, מתוכם שישה חודשים על תנאי, בתנאי שלא תחזור בה בתוך שלוש שנים. גזר הדין כלל גם עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיקוח ארוך טווח של שירות המבחן, אשר סבר כי ישרת את תכלית הענישה תוך מתן אפשרות לנאשם להשתקם. השופט הדגיש את חריגות הנסיבות וגזר הדין, שאין לראות בהם מתן לגיטימציה לאלימות, והביע תקווה לתהליך ריפוי עתידי לשני הצדדים המעורבים. לנאשמת נמסר על זכותה לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון.