ת"א 1933-02-19

תקציר

התובע, מפקח רשות שמורות הטבע והגנים, תבע את הנתבע בגין לשון הרע לאחר שפרסם שני דיווחים על אירוע לכאורה בו איים התובע על הנתבע באקדח. הפרסום הראשון היה תלונה שהגיש הנאשם במשטרה, והשני היה סרטון שפורסם בקבוצת פייסבוק. בשני הפרסומים טען הנתבע כי התובע איים להרוג אותו בעת שהיה בשמורת אכזיב עם חבריו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי גרסאותיו של הנאשם לאירועים אינן עקביות וסותרות עדויות וראיות אחרות. התובע, לעומת זאת, הציג גרסה קוהרנטית לאירועים והגיש ראיות וידאו ממצלמות אבטחה המוכיחות את מקום הימצאו ביום המדובר, מה שהופך את טענות הנתבע לבלתי אפשריות. בית המשפט קבע כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להגנת האמת וכי פרסומיו לא נעשו בתום לב. כתוצאה מכך, מצא בית המשפט את הנתבע אחראי ללשון הרע והורה לו לפצות את התובע בגין פגיעה בשמו הטוב ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיפים 7א(ב) ו-7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 120,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 25,000 ₪.