עמ"ת 62556-01-14

תקציר

הערעור מתקבל בחלקו. בית המשפט קבע כי בקשתו של המערער לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים צריכה להידון מחדש בבית משפט השלום, שכן מאז הדיון האחרון חל שינוי נסיבות משמעותי. לגופו של עניין, פסק דין שניתן לאחרונה, הטיל ספק במשקלן של ראיות טביעת נעל, שהיו ראיה מרכזית בצו המעצר של המערער. התפתחות חדשה זו מצדיקה בחינה מחודשת של הראיות הקיימות לכאורה נגד המערער. בית המשפט הבהיר כי למרות שחוק המעצרים נועד לכבד את הזכות לחירות, השפעתו על הגישה לבקשות לעיון חוזר הייתה מוגבלת, והגישה המקובלת נותרה במידה רבה ללא שינוי. גישה זו מחייבת היפוך דרמטי של התשתית הראייתית לשחרור עציר. עם זאת, השופט הציע לאמץ גישה אחרת, בה תמך השופט טירקל, לפיה ישוחרר עצור אם מכלול הראיות התערער. לחילופין, הציעה השופטת גישת ביניים, שהתוותה השופטת ארבל, המחייבת שינוי מהותי ומשמעותי בתשתית הראייתית. השופט טען כי גישות אלה מגינות טוב יותר על זכות היסוד לחירות ומתיישבות יותר עם הפסיקה הקיימת. לאחר בחינה מחודשת, על בית משפט השלום לבחון מחדש את משקלן של הראיות לכאורה, ובפרט את ראיות טביעת הנעל, ולקבוע האם נפלה חולשה ממשית בראיות המצדיקה את שחרורו של המערער לצורת מעצר חלופית. בית המשפט הדגיש כי דיון חוזר זה צריך להיערך בהקדם, לקראת דיון ההוכחות שנקבע ליום 10.2.2014.