ע"פ 70267/05

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שהרשיע את המערערת בביצוע עבירה של הצעת ניירות ערך לציבור ללא תשקיף שהרשות התירה את פרסומו בכוונה להטעות משקיע סביר. כתב האישום הוגש נגד שלושה נאשמים, בהם המערער, שהיה בעל מניות ודירקטור בחלק מהחברות המעורבות בפרשה. התוכנית, שנקראה "תוכנית מונדרגון", נועדה להקים ישות בעלת עוצמה כלכלית על ידי איסוף אלפי משקיעים. ההון שיגויס מהמשקיעים יושקע בתחומים שונים. הרווחים יחולקו בין המשקיעים וישמשו להשקעות נוספות. ההצעה נעשתה באמצעות מצגות, פגישות ואתר אינטרנט. למשקיעים הוצעו חברות בעמותה, קרקע על אי ומניות בתמורה להשקעתם. בית משפט קמא הרשיע את המערער וגזר עליו ארבעה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח או 50 ימי מאסר. המערער ערער על הכרעת הדין וטען כי יסודות העבירה לא הוכחו, ולחילופין כי העונש אינו הולם. עיקר הטענות היו כי המערערת היא משווקת בלבד ולא מציעה כהגדרתה בחוק ניירות ערך; ההצעה לא הוגשה לציבור ולא היה משקיע כהגדרתו בחוק. בנוסף, המניות שהוצעו לא היוו נייר ערך, שכן הן לא היו סחירות ולא הייתה להן תעודת חברות. גם היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה היה חסר, שכן למערער לא הייתה כל כוונה להטעות את המשקיעים והוא פנה לייעוץ משפטי. לבסוף, טען המערער כי היה עליו להיות מוגן מפני העמדה לדין, שכן גורמים דומים אחרים לא הועמדו לדין. בית המשפט דחה את הערעור. נפסק כי המערערת לא הייתה משווקת גרידא אלא מילאה תפקיד מרכזי ומכריע בפרויקט. עוד נמצא כי היה לו היסוד הנפשי הנדרש, שכן הראיות הראו כי ידע שהתוכנית אינה חוקית ונועדה להטעות את המשקיעים. באשר להגדרת הציבור, קבע בית המשפט כי המשקיעים ראויים להגנה ומהווים ציבור לפי חוק ניירות ערך. המניות נחשבו גם לניירות ערך, שכן הונפקו בסדרות והעניקו להן זכות השתתפות בעמותה. דרישת הסחירות לא נחשבה תנאי הכרחי לסיווג המניות כניירות ערך. בית המשפט דחה גם את טענת המערער בדבר הסתמכות על ייעוץ משפטי, שכן הראיות הראו כי המערער לא הציג את התמונה המלאה בפני עורכי הדין. לבסוף, בית המשפט לא ראה סיבה לסטות משיקול דעתה של התביעה בבחירתה שלא להעמיד לדין גורמים או אנשים אחרים המעורבים בפרשה. גם העונש שהוטל על המערער נמצא הולם ולא הופרע.