ע"פ 4693/01

תקציר

במקרה זה, המשיב הועמד תחילה לדין בגין חבלה בנסיבות מחמירות, אך זוכה מאשמה זו על ידי בית המשפט המחוזי ובמקום זאת הורשע בתקיפה מחוסר ראיות לשיתוף פעולה בכוונה תחילה עם תוקפים אחרים. עם זאת, המדינה ערערה וטענה כי די בשיתוף פעולה ספונטני במעשה לצורך הרשעה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(2) לחוק העונשין, העוסקים בנסיבות מחמירות כאשר מספר אנשים פועלים יחד. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי רכיב ה"חבירה יחד" אינו דורש תכנון מוקדם או התקשרות; שותפות ספונטנית שנוצרה במקום עומדת בקריטריונים להגדלת החבות. השתתפותו של המשיב בתקיפה הפכה אותו למבצע משותף, האחראי הישיר לחבלות החמורות שנגרמו למתלונן, גם בהיעדר ראיות לכך שמעשיו לבדם גרמו לחבלות. בית המשפט הדגיש כי הפרשנות המשפטית של פעולה "ביחד" מצביעה על ביצוע משותף, בין אם בכוונה תחילה ובין אם באופן ספונטני, ובכך מכפילה את העונש הפוטנציאלי על עבירות שבוצעו בהקשר זה. משכך, התקבל הערעור, והמשיב הורשע בגרימת חבלה חמורה, לרבות בנסיבות המחמירות המנויות בסעיף 335(א)(2). התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין, תוך אימוץ דעת הרוב לפיה די בהצטרפות ספונטנית בזירה לצורך פסק הדין להחמרה, בניגוד לדעה החולקת שדרשה הסכמה מוקדמת בין המשתתפים.