בר"ע 1987/05

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב סוגיית תגמולי ביטוח פוליסת תאונות אישיות, ומתי יש לספור את תקופת ההתיישנות, לגבי תאונת דרכים שאירעה למבקש בשנת 1999. המבקש טען כי יש להשתמש במועד קביעת הנכות הצמיתה כנקודת מוצא לתקופת ההתיישנות, ואילו חברת הביטוח טענה כי יש מקום לתאונה או למועד היווצרות הנכות הצמיתה. השופט פסק לטובת חברת הביטוח, בקובעו כי "תיק הביטוח" הוא מועד היווצרות הנכות הצמיתה. הסיבה לכך היא שלפני קביעת נכות לצמיתות, המבוטח אינו רשאי לתבוע את חברת הביטוח. עוד ציינה השופטת כי מועד הקביעה הוא מקרי ותלוי בחלקו במבוטח, ולכן לא ניתן להשתמש בו למועד "תיק הביטוח". בנוסף, טען השופט כי הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינן חלות במקרה זה, שכן המבקש לא טען ולא הוכיח כי העובדות המהוות את עילת תביעתו אינן עומדות לרשותו. לבסוף, השופטת ציינה כי הימנעותה של חברת הביטוח מלשלוח תזכורת למבקש בדבר זכויותיו לא השפיעה על התוצאה, שכן המבקש יכול היה לדעת על זכותו לתבוע. לפיכך דחתה השופטת את הערעור, אך לא הוציאה צו להוצאות בהתחשב בנסיבות.