תלה"מ 49032-02-20

תקציר

התובע, גרוש ואב לילדים, הגיש תביעה לביטול או הפחתת תשלומי מזונות לילדיו הקטינים משתי סיבות: סירוב לקשור קשר והגדלת הכנסות הנתבעת-האם. השופטת פירטה את השיקולים המשפטיים שעמדו מאחורי ההחלטות בעניין מזונות במקרים של סרבנות הורים, והדגישה כי ביטול הוא צעד קיצוני השמור למקרים נדירים. במקרה זה קבעה השופטת כי טענת התובע נעדרת שחר שכן אין צו בית משפט המחייב את הילדים לקיים עמו קשר, ונראה כי התובע הוא האחראי העיקרי לניתוק הקשר. השופט מצא גם את טענת התובע כי האם מסיתה את הילדים נגדו ללא הוכחה. באשר לגידול בהכנסות הנתבע, אף שהוא אכן גדל משמעותית מאז פסק הדין למזונות ציין השופט כי חלפו למעלה מ-11 שנים וגידול כזה לאורך זמן אינו בלתי צפוי. יתרה מכך, גם מצבו הכלכלי של התובע השתפר, וכך גם הכנסותיו ונכסיו. לפיכך, קבע השופט כי הגידול בהכנסות הנתבע לבדו אינו מצדיק שינוי בדמי המזונות. בדחותה את התביעה, הורתה השופטת לתובע לשלם הוצאות משפט בסך 9,000 ש"ח, מתוכם 7,000 ש"ח לאוצר המדינה ו-2,000 ש"ח לנתבע. ניתן לפרסם את פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.