ע"פ 59/14

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של נאשם שהורשע בעבירת הנטישה לאחר חבלה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה. המערער טען כי מעשיו אינם מהווים את יסודות העבירה, וטען כי כוונתו לא הייתה להימלט אלא להחנות את הקורקינט שלו במקום "מתאים" ולשוב למקום האירוע. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מעשיו של המערער הגשימו את יסודות העבירה. השופט הדגיש כי מדובר בעבירת התנהגות שיש בה מחדל התנהגותי, שאינה דורשת הוכחת כוונה להימלט. בית המשפט אישר גם את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, לרבות הקביעה כי המערער לא עצר במקום מרצונו וכי טענתו כי העריך את מצבו של הקורבן טרם עזיבתו אינה אמינה. באשר לעונש, השופט הכיר בחומרת העבירה ובצורך בענישה מרתיעה, אך גם הדגיש כי יש להתאים את העונש לנסיבות הספציפיות של המקרה. במקרה דנן, התאונה אירעה במהלך היום ולא גרמה לחבלות חמורות, והמערער שב למקום זמן קצר לאחר שעזב. השופט הגיע למסקנה כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי, לרבות מאסר בפועל ופסילה מלנהוג, הולם ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות במקרים דומים. השופט ז' זילברטל והשופט נ' סולברג הסכימו עם ההחלטה.