ת"א 11184-03-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו נאמני עזבונו של משה בנבנישתי לפינוי הנתבעים מנכס בסילוואן שבירושלים, הרשום ברישומים הטורקיים כחלקה 96 בגוש 29986. התובעים טענו כי הם הבעלים החוקיים של הנכס, ואילו הנתבעים טענו כי רכשו אותו בשנת 1967 והחזיקו בו מאז. בית המשפט בחן את הרקע ההיסטורי של מקרקעי ההקדש, את אמיתות מסמכי הבעלות של התובעים ואת טענות הנתבעים לבעלות וזכות בנכס. פסק הדין מסכם את פסק הדין בתיק קודם (סרחאן) בעניין שחרור אדמות ההקדש לתובעים, אשר דחה את טענות הנתבעים בעניין תעודות השחרור וקבע מעשה בית משפט. כמו כן הוא דן בזיהוי אדמות ההקדש, לרבות חלקה 96, שהוכרעה בפסקי דין קודמים ויש לה משקל ראייתי. בית המשפט מקבל את טענת התובעים כי הנכס נמצא על חלקה 96, ומאחר שאדמות ההקדש הן חלק מעיריית ירושלים הירדנית, הן סווגו מחדש כאדמות מולק על פי הדין הירדני. כמו כן, פסק הדין דן בטענות הנתבעים כי פקע תוקפו של ההקדש וכי מדובר במקרקעין מסוג מירי, שלא ניתן לייעדם. בית המשפט דוחה טענות אלה, ומקבל את עמדת התובעים כי הקרקע היא מסוג מולק וכי ההקדש תקף. כמו כן, היא בוחנת את תקופת ההתיישנות, החזקה והבנייה בקרקע, ומוצאת כי הנתבעים לא הביאו ראיות להחזקה רציפה וכי הבנייה לא עמדה בדרישות החוק לרכישת הנכס. בנוסף, בית המשפט בוחן את טענות הנתבעים בדבר תום לב וסמכות בלתי חוזרת, אך מוצא אותן חסרות תימוכין. לבסוף, היא פוסקת לטובת התובעים, מקבלת את טענת הבעלות שלהם ומורה לנתבעים לפנות את הנכס עד למועד שנקבע. השפעתו הקשה של פסק הדין על חיי הנתבעים מביאה את בית המשפט לוותר על הוצאות, והוא מציין את נכונותם של התובעים לשקול בעתיד פיצוי כספי עבור הנתבעים.