עת"מ 45686-08-11

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה לגופה, התיישנות ושיהוי, ואילו העותר ביקש לערער על הדחתו מתפקידו בצבא. בית המשפט מצא כי העתירה סבלה משיהוי ניכר, המתפרש על פני שלושה עשורים, אשר גרם נזק ראייתי למשיב ושיבש באופן משמעותי את הליך בירור טענות העותר. היסוד הסובייקטיבי של השיהוי יוחס להתנהלותו של העותר, המצביעה על ויתור משתמע על זכויותיו, בעוד היסוד האובייקטיבי פגע באינטרסים של המשיב ופגע בשלטון החוק. מצבו הנפשי של העותר, אף שהכיר בחוויות הטראומטיות מעברו, לא נחשב חמור דיו כדי למנוע ממנו לעמוד על זכויותיו במועד. אי הצגת ההוראות המטכ"ליות המלאות סיבכה עוד יותר את התיק וגרמה למכשולים ראייתיים. בית המשפט דן גם בפגיעה בשלטון החוק, בחן את עוצמת החריגה הנטענת מסמכות במהלך ההליכים של העותר, והגיע למסקנה כי ההחלטות אינן בטלות מטבען. ככלל, השיהוי הממושך, לצד האתגרים הכרוכים בבירור הטענות ובניהול הליך הוגן, הצדיקו את דחיית העתירה. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו של העותר וברושם של מעשים פסולים, החליט בית המשפט להטיל הוצאות מופחתות וקבע אותן על 3,000 ₪.