עפ"ת 1630-08-18

תקציר

פסק הדין דן בערעור על חישוב תקופת פסילת רישיון נהיגה. על המערער נגזר עונש של התליית רישיון אך לא הפקיד את רישיונו או תצהיר חלופי כנדרש בחוק. בית המשפט פסק נגד המערערת והדגיש כי אי הפקדת הרישיון מהווה עבירה על החוק ומשפיעה על חישוב תקופת הפסילה. נפסק כי מעשיו של המערער מעידים על חוסר אכפתיות והבנה של ההשלכות, מה גם שאין זו הפעם הראשונה שהוא נפסל. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין הפקדת רישיון בהליכים שונים, המחייבים פעולת תצהיר אקטיבית לכל הליך. פסק הדין התייחס גם לטענת תום הלב של המערערת, וציין כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא בנושא. ככלל, הערעור נדחה, וההחלטות המקוריות אושרו, תוך שבית המשפט הדגיש את חשיבות הציות האקטיבי לדרישות החוק למען ביטחון הציבור.