עב"ל 273/99

תקציר

ניתוח משפטי של פסיקה בנושא לקות שמיעה וטינטון הקשורים לעבודה מבוא המקרה מציג בחינה משפטית האם חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה יכולה להיות קשורה באופן סיבתי ללקות שמיעה וטינטון, וקובעת אם תנאים כאלה נחשבים לפציעות הקשורות לעבודה על פי תקנות הביטוח הלאומי הרלוונטיות. העקרונות והחידושים המשפטיים המרכזיים נסובים סביב הדרישות הראייתיות לקביעת סיבתיות בין חשיפה תעסוקתית לליקויים חושיים, כמו גם הערכה שיפוטית של חוות דעת של מומחים רפואיים. עקרונות משפטיים וחידושים 1. דרישה ראייתית לסיבתיות בתביעות נפגעי עבודה עיקרון יסוד בדיני הביטוח הלאומי הנוגע לפגיעות תעסוקתיות הוא שעצם החשיפה לגורמי סיכון (למשל, רעש מזיק) אינה מבססת באופן אוטומטי פגיעה מוכרת על פי חוק. בית המשפט מדגיש כי a. קביעת קשר סיבתי בין חשיפה לרעש תעסוקתי לבין לקות שמיעה היא שאלה עובדתית הדורשת ביסוס רפואי. b. נטל ההוכחה מוטל על התובע (המערער) להוכיח כי ליקוי השמיעה והטנטון קשורים במידה מספקת לחשיפה לעבודה. 2. תפקידן של חוות דעת מומחה רפואי כראיה שיפוטית המקרה מדגיש את התפקיד המרכזי של חוות דעת של מומחים רפואיים בשיפוט סיבתיות: a. בתי המשפט מחויבים לתת משקל משמעותי לממצאים רפואיים של מומחים, במיוחד כאשר חוות דעת אלה מתייחסות ישירות לסיבתיות. b. מינוי מומחים רפואיים בלתי תלויים (למשל, ד"ר ברקו) מדגים חידוש פרוצדורלי מרכזי שמטרתו אובייקטיביות ופתרון פרשנויות רפואיות סותרות. ג. הרציונל של בית המשפט להעדיף את חוות הדעת האובייקטיבית על פני חוות דעת סותרות (למשל, זו של פרופ' ליברמן) משקף גישה חדשנית לפתרון סכסוכים רפואיים על בסיס קריטריונים מדעיים. 3. קריטריונים לסיבתיות לאובדן שמיעה וטינטון הנגרמים מרעש הניתוח משלב את העיקרון הרפואי המבוסס כי a. ליקוי שמיעה הנגרם מרעש מופיע בדרך כלל עם דפוסים אודיומטריים אופייניים והתקדמות מובנת היטב. b. לטינטון, כסימפטום, יכולות להיות אטיולוגיות שונות, והקשר שלו לחשיפה לרעש דורש ראיות אודיומטריות תואמות - כלומר, אובדן שמיעה התואם לפרופילי פגיעות רעש. ג. חוות הדעת של המומחים הגיעו למסקנה כי ליקוי השמיעה של המערער היה קל ולא אופייני לפגיעות הנגרמות מרעש, ולא ניתן לקשור את הטינטון באופן מוחלט לחשיפה לרעש בשל היעדר ליקויים אודיומטריים מתאימים. 4. חדשנות משפטית בהערכת ערעורים ההחלטה מאשרת כי: a. בית המשפט לערעורים דחה כראוי את חוות הדעת של המומחה הרפואי, וחיזק את העיקרון המשפטי כי לראיות מדעיות ורפואיות יש חשיבות עליונה בקביעת סיבתיות. b. בית המשפט ניסח במפורש כי בהיעדר קשר סיבתי הנתמך על ידי מומחה, תביעות בגין פגיעה הקשורה לעבודה הקשורות לליקויים חושיים חייבות להיכשל. 5. משמעות משפטית מקרה זה מדגים שינוי משפטי לעבר גישה קפדנית ומבוססת ראיות לתביעות פגיעות תעסוקתיות הכוללות תסמינים סובייקטיביים: a. הוא מכיר במגבלות של תסמינים סובייקטיביים כמו טינטון כאשר אינם מאוששים על ידי ראיות רפואיות אובייקטיביות. b. הוא מקיים את שלמות הסטנדרטים המדעיים בהליכים משפטיים, ומדגיש את החשיבות של ממצאים רפואיים אובייקטיביים על פני תלונות סובייקטיביות בקביעות סיבתיות. 6. סיכום העקרונות המשפטיים מאשרים מחדש כי חשיפה במקום העבודה לסכנות, למרות שהיא רלוונטית, אינה מספיקה בבידוד כדי לבסס תביעות בגין פגיעה בעבודה. הגורם המכריע הוא ראיות מדעיות, בעיקר חוות דעת רפואית של מומחים, שחייבות להוכיח באופן משכנע סיבתיות. אישור בית המשפט להערכת המומחה משקף גישה שיפוטית חדשנית שנותנת עדיפות לקפדנות מדעית, ולמעשה קובעת תקדים לפיו ממצאים רפואיים אובייקטיביים הם בעלי חשיבות עליונה בשיפוט תביעות פגיעות תעסוקתיות הקשורות לליקויים חושיים.