ת"א 50282-11-15

תקציר

המבקש ביקש לבטל פסק דין שניתן בהעדרו ולהאריך את המועד להגשת ערעור. המבקש טען כי הוא משתייך לקבוצות מוחלשות ולא ציין טעמים מיוחדים להארכת המועד. על פי התקנות, היה על המבקש להגיש את הבקשה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין או מיום שנודע לו עליו, לפי המוקדם מביניהם. המבקש לא הגיש את הבקשה במועד ולכן היה עליו להציג נימוקים מיוחדים לעיכוב. המבקש טען כי רק לאחרונה נודע לו על פסק הדין נגדו, אך בית המשפט מצא את דבריו מעורפלים ולא משכנעים. עורך דינו של המבקש צפה בפסק הדין באינטרנט שנים קודם לכן, ולמבקש היו הזדמנויות רבות לפעול אך לא עשה זאת. זאת ועוד, המבקש לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו או תסביר את השיהוי, אלא הסתמך על לשון עמומה והשמטות. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד בשל חוסר שקידתו של המבקש ואי הצגת סיבה מיוחדת לעיכוב. המבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪ כולל מע"מ.