ע"ש 8/76

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת מס רכוש בישראל. על המשיב, המחזיק בחלקות קרקע משנת 1963 על פי חוזים שנתיים עם מינהל מקרקעי ישראל מטעם רשות הפיתוח, הוגש ערר על ידי מנהל מס רכוש וקרן הפיצויים חדרה. האחרון טען כי המשיב, שבנה על הקרקע וחייב בארנונה, הוא "בעל הקרקע" כהגדרתו בסעיף 1(1) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, ולפיכך הוא אחראי לתשלום מס רכוש. עם זאת, ועדת הערר לפי החוק הנ"ל פסקה לטובת המשיב, והביאה את מנהל מס רכוש וקרן הפיצויים חדרה לערער לבית משפט גבוה יותר. גם בית המשפט העליון פסק לטובת המשיב, בקובעו כי רשות הפיתוח נבדלת מהמדינה ולכן המשיב אינו זכאי להיות בעל קרקע לפי סעיף 1(1)(א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, המגדיר בעל קרקע כבעלים או חוכר רשום של נכס לתקופה העולה על חמש שנים. החוזה של המשיבה היה תקף לשנה אחת, מתחדש מדי שנה, ולכן לא עמד בדרישת חוזה חכירה לחמש שנים. בית המשפט דחה גם את הטענה כי יש לראות את המשיב כבעל קרקע לפי סעיף 1(1)(ב) לחוק, שעניינו העברת זכויות. השופטת ציינה כי בעוד שהחזקתו של המשיב במקרקעין הייתה רצופה מאז שנת 1963, החוק שהיה בתוקף באותה תקופה לא הציב כל מגבלה על משך ההחזקה. פסק הדין נוגע בקצרה גם בהבחנה שנעשתה במשפט הישראלי בין המדינה לבין רשות הפיתוח, תוך התייחסות לפסקי דין קודמים שקבעו את רשות הפיתוח כישות משפטית נפרדת. לבסוף מזכירה השופטת כי בעוד שהמשיבה אינה חייבת בתשלום מס רכוש מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים, הסכם חוזי בין המשיב לבין מינהל מקרקעי ישראל עשוי לחייב את המשיב בכיסוי תשלומי המס. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב.