סע"ש 5069-04-22

תקציר

התובע, משווק מקרקעין, תבע את החברה הנתבעת על כך שהכירה ביחסי עובד-מעביד ושילמה את הזכויות הנובעות מהם, לרבות הפרשי שכר, פיצויי פנסיה, דמי הבראה, דמי חופשה, פיצויי פיטורים והטבות נוספות. התובע עבד אצל הנתבעת כארבע שנים. לא נחתם חוזה העסקה, ולתובע הוצאו תלושי שכר עד אפריל 2021, ולאחר מכן שולמו לו חשבוניות מס. בית הדין פסק לטובת התובעת, בקובעו כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד. ההיבט החיובי של מבחן האינטגרציה בא על סיפוקו, שכן התובע השתלב במערכת הארגונית של הנתבעת – הוא עבד בליבת העסקים של הנתבעת, השתמש בציוד של הנתבעת ופעל לפי נהלי העבודה של הנתבעת. גם מבחן הפיקוח התקיים, שכן התובעת נדרשה לעבוד בשעות מסוימות ולדווח על ימי חופשה ועזיבות מוקדמות. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע אחראי לזכויות התובע הנובעות מהתקופה בה עבד בחברת רמדש, חברה בבעלות אותו מנהל הפועלת מאותו משרד של הנתבעת. המנהל לא מסר הודעה רשמית על המעבר מרמדאש לנתבעת, והתובעת המשיכה לעבוד באותו תפקיד ובאותו מקום עבודה ללא הפסקה. באשר לזכויות הכספיות, קבע בית המשפט את שכרו של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, דמי ההודעה המוקדמת ופדיון החל"ת – זאת בהתבסס על השכר הממוצע בשנת העבודה האחרונה, כאשר החודשים בהם אפס הכנסה חושבו לפי שכר המינימום. לתובעת נפסקו 107,716 ₪ פיצויי פיטורים, 54,389 ₪ לפדיון חופשה ו-23,474 ₪ לדמי הודעה מוקדמת. כמו כן נפסקו לתובע 33,611 ₪ בגין הפרשי שכר, שכן בית המשפט מצא כי הנתבעת לא שילמה לתובע את שכר המינימום בחודשים מסוימים. הפיצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו נקבע על 26,447 שקל, ואילו הבקשות לדמי נסיעה, שכר טרחת עורך דין ופיצוי בגין אי הודעה מוקדמת לעובד ניתנו במלואן, בסך 10,595 ש"ח ו-10,000 ש"ח, בהתאמה. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 232,834 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 17,000 ₪.